החלטה בתיק עת"מ 6925-04-12

1.         בפני בקשה למתן צו ביניים למניעת הרחקת העותרת מן הארץ עד להכרעה בעתירה.

            זאת, במסגרת עתירה בה מבוקש לבטל את החלטת המשיבה שלא להכיר בעותרת כפליטה ולהעניק לה מעמד של פליטה המבקשת מקלט בישראל, ושהמשיבה תבחן את החלטתה מחדש.    
לטענת העותרת, נשקפת לה סכנת חיים במולדתה, ניגריה, על רקע רדיפתה על-ידי ארגון הטרור "בוקו האראם" (להלן: " ארגון הטרור"). לטענת העותרת, במהלך פרעות שנערכו באזרחים נוצרים בעיר ג'וס, בה התגוררה עם בני משפחתה, שרפו פעילי ארגון הטרור בתים של אזרחים נוצרים, בין היתר את ביתה של העותרת, בו שהו אותה עת בעלה של העותרת ושני ילדיה אשר נספו בשריפה. לטענת העותרת, לאחר השריפה, החלה לקבל שיחות טלפון אנונימיות בהן קיבלה איומים על חייה, והן שהביאו אותה להחלטתה לעזוב את ניגריה.

2.         כפי שפירטתי בהחלטותיי שניתנו לעניין זה שעסקו בעתירות כנגד החלטת המשיבה לדחות בקשה לקבלת מעמד פליט בישראל (ראו לדוגמא: עתמ (ת"א) 33921-08-11 טרזה גראף נ' מדינת ישראל-משרד הפנים (לא פורסם, 25.9.11), בבואי לבחון האם יש מקום ליתן צו ביניים אם לאו, והאם יש הצדקה בנסיבות העניין אף לדחות את העתירה על הסף, במסגרת סמכותי לפי סעיף 7(2) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) התשס"א-2000, הרי שאפעל על-פי השיקולים הבאים:

(א)       במקרים של עתירות שהינן על פני הדברים עתירות סרק, שברי כי יש לדחותן הן לפי הנוהל הישן והן לפי הנוהל החדש, עתירות שכל מטרתן להרוויח זמן, כמו במקרים שהינם לאחר מיצוי השהייה המקסימלית בארץ או להמשכת השהייה הבלתי חוקית של מסתננים ו/או מתיישבים, בלא כל ראיות לכך שמדובר בפליט ו/או לסכנת חיים אם יגורשו לארץ ממנה באו, ניתן לדחות את העתירה על הסף בהיעדר עילה להתערבות בית המשפט בהחלטה או לא ליתן צו ביניים (כאשר גם משמעות אי מתן צו ביניים היא למעשה זהה שניתן לגרש את העותר מן הארץ טרם הדיון בעתירה).          

(ב)       במקרים של בקשות שיש בהן לכאורה ממש ועולה מהן כי לכאורה מדובר בפליט ו/או כי נשקפת סכנת חיים לעותר במידה ומבקש המקלט יגורש לארץ ממנה בא, יש מקום למתן צו ביניים ולקביעת הדיון בעתירה עצמה, שם יתבררו הטענות לגופן ובמסגרת זו תיבחנה גם הטענות המשפטיות השונות.

(ג)        במקרים אחרים הנעים ב"קשת הטווחים" בין המקרים הנ"ל, בית המשפט ישקול האם ליתן צו ביניים אם לאו, כאשר הנטיה תהיה ליתן במקרים אלו צו ביניים, וזאת עקב מאזן הנוחות המטה את הכף לכך שגם במקרים של ספק האם מדובר בפליט ו/או האם יש סכנת חיים למבקש המקלט אם יורחק חזרה לארצו, מן הראוי שהוא לא יגורש מן הארץ עד להכרעה בעתירה.           
יחד עם זאת, כאמור, אין להסתפק באמירות כלליות וסתמיות לגבי היותו של אדם פליט ו/או לגבי סכנת החיים הנטענת אלא יש לבחון את המקרים הספציפיים לאור הראיות המנהליות הקיימות, תוך התחשבות, בין היתר, במועד העלאת הטענה לראשונה, בדברים שנאמרו בראיון, בהתנהגות העותר במהלך התקופה מעת הגעתו ארצה, בשלב בו מוגשת הבקשה למקלט מדיני, בראיות החיצוניות הקיימות, בסבירות הנטען, בכמות הבקשות הזהות המוגשות וכיו"ב שיקולים, תוך שקלול כל האמור לצורך קבלת החלטה.           

(ד)       כן תינתנה החלטות ספציפיות לגבי בקשה ספציפית זו או אחרת או בקשות חלופיות כאלו או אחרות כמו בבקשה לשהייה של פרק זמן ספציפי לצורך התארגנות ליציאה, חיפוש מדינת מקלט אחרת וכו'...

            בחינה פרטנית - יישום לנסיבות המקרה

3.         כעת אעבור לבחינה פרטנית של המקרה הספציפי ואחליט לאיזו קטגוריה מהנ"ל הוא נכנס ומה המשמעות האופרטיבית של קביעה זו.

4.         בענייננו, העותרת הגיעה לישראל ביום 4.1.12 דרך נמל התעופה בן גוריון באשרת תייר מסוג ב/2. ביום 22.3.12 נערך לעותרת ראיון מקדמי שלאחריו הוחלט לדחות את בקשתה לקבלת מקלט מדיני.

5.         בראיון שנערך לעותרת סיפרה כי לאחר השריפה אשר אירעה בביתה וגרמה למותם של בני משפחתה, ניסתה למצוא מחסה בכנסייה בעיר ג'וס ונשארה שם למשך חודשיים, ובהמשך ניסתה למצוא מחסה בכנסייה בעיר לגוס, שאף בה נשארה חודשיים נוספים. אולם, בעקבות שיחות הטלפון האנונימיות בהן קיבלה איומים על חייה, הגיעה העותרת להחלטה כי עליה לעזוב את ניגריה.

5.         בנסיבות העניין, ולאחר שעיינתי בבקשתה של העותרת ובתגובה של המדינה לבקשה זו (יצוין כי העותרת לא הגישה את תשובתה לתגובת המדינה על אף שהיה עליה להגישה עד ליום 30.4.12) , אני סבור כי בנסיבות העניין יש מקום ליתן צו ביניים עד לבירור טענותיה של העותרת במסגרת העתירה, וזאת מהטעמים הבאים:

תחילה, אציין, כי מעיון בעתירה, בבקשה של העותרת למתן צו ביניים ובראיון  שנערך לעותרת, ספק אם ניתן לראות בעותרת כ"פליטה" על-פי האמנה, שכן רדיפתה של העותרת מתבססת על איומים טלפוניים בלבד ממקור בלתי ידוע (על אף שלהשערת העותרת בוצעו ע"י פעילי ארגון הטרור). בנוסף, הסיבה היחידה בגינה עזבה העותרת את ניגריה הינה פחדה מארגון הטרור, אולם העותרת לא ידעה לציין מדוע אנשי ארגון הטרור רודפים אותה לכאורה, ומשכך אני סבור כי יש לבחון בנסיבות המקרה האם נשקפת לעותרת סכנת חיים במולדתה.

למרות האמור לעיל, בנסיבות העניין אני סבור כי המקרה דנן נמצא ב"קשת הטווחים" המפורטת בסעיף 2(ג) להחלטתי לעיל המצדיק מתן צו ביניים, שכן לא ניתן לשלול בשלב זה כי נשקפת לעותרת סכנת חיים במולדתה, וזאת בהתחשב בכך שהעותרת הגישה את בקשתה למקלט מדיני בסמוך לכניסתה לישראל, ובהתחשב בטרגדיה שעברה על העותרת, בה איבדה את בעלה ושני ילדיה, ושלאחריה החלה העותרת, לטענתה, לקבל שיחות טלפון בהן קיבלה איומים על חייה, ובהתחשב בטענתה כי אם תוחזר לארצה לא תוכל לחזור לאזור בו גרה בעבר עם משפחתה, והיא עלולה למצוא עצמה ללא קורת גג וחשופה לסכנות שונות.

בנסיבות אלה, אני סבור כי מאזן הנוחות נוטה לטובת מתן צו ביניים למניעת הרחקתה של העותרת, וזאת כדי לא ליצור מעשה עשוי של החזרת העותרת לארצה בטרם תתבררנה טענותיה לגבי סכנת החיים הנשקפת לטענתה, כאשר במסגרת העתירה תיבחן גרסתה העובדתית של העותרת ומהימנותה, ובין היתר תיבחן העובדה כי העותרת הנפיקה את דרכונה שלושה ימים לפני אירוע השריפה, תיבחן השאלה מדוע שהתה העותרת מס' חודשים נוספים בניגריה לאחר אירוע השריפה אם אכן חשה שקיימת סכנה מוחשית לחייה,

וכן תיבחן טענתה לגבי שיחות הטלפון האנונימיות שקיבלה העותרת לטענתה.